close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
18.01.2018
 
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים
חדשות אחרונות חדשות אחרונות

א' זה אובמה, ב' זה ביבי, ות'? • שנה סוערת בפוליטיקה

מברק אובמה עד שאול מופז, מאריה דרעי עד יוחנן פלסנר • שרי רוט, הכתבת הפוליטית של 'בחדרי חרדים', מגישה אל"ף בי"ת לשנת תשע"ב בפוליטיקה הישראלית • המהפכות הגדולות של השנה, הטלטלות שעוד ישנו את חיינו והסיפורים הקטנים מאחורי הקלעים • מי הצליח נגד כל הסיכויים ומי נפל ממרומי ההצלחה • ממה חושש ביבי ומה מצפה לנו בשנה הבאה? • ולסיום: זו 'תפילת העיתונאי'

12
הדפס
אובמה
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

האם ניסתה לשכתו של ראש הממשלה לקבוע פגישה בינו לבין נשיא ארה"ב ברק אובמה?

האם בקשתם נותרה ללא מענה ואובמה התקשה לפנות שעה מהלו"ז הצפוף שלו? האם היריבות בין שני האישים מגיעה לשיאים חדשים בשל כוונתו של נתניהו לתקוף את הכור באיראן?

זה לא מה שחסר לאובמה ערב בחירות, הוא לא חפץ להרגיז את הקול היהודי ואת קולם של אוהבי ישראל באשר הם כאשר הם מוגשים על מגש של כסף למתחרהו מיט רומני.

אולי זו הסיבה לשיחת הטלפון בת השעה שהמירה, לכאורה, את הפגישה המתוקשרת.

פגישה לא, נסתפק בשיח טלפוני. משפיל למדי, אבל טוב מספיק בשביל הודעות היח"צ בדמות 'מה פתאום ניסו לתאם פגישה ולא הצליחו? הנה, הם שוחחו'.

כל עוד נעשתה שיחת הטלפון בלי תופעות לוואי של תמונות נלוות ובהן רגליו של אובמה...על שולחן, ההשפלה סבילה, ההשלכות על הבחירות מינוריות.

ואולי לא מדובר רק בויכוח, אולי מדובר באיבה בין שני אישים שרק מנהיג אמריקני חדש יוכל להזיזה מעל למפה.מה לא כתבו עליהם, על אנשי הימין המפלגים את הליכוד מבפנים?

ביבי

'חשאית' 'חשאית', הם צעקו לראש הממשלה, בנימין נתניהו, רגע לאחר שהסביר לכולנו למה כל כך חשוב להקדים את הבחירות.

אולי בתגובה, הכניס פנימה אל ממשלתו את שאול מופז, הרחיק את מועד הבחירות, והחל להפריח קונספירציות באוויר.

מה לא אמרו עליו? שהוא יחטוף 14 חברים (רוב, בליכוד רק 27 ח"כים) ויזוז עמם מרכזה, נושא עמו באמתחתו אל המותג 'ליכוד', שהוא יקים לעצמו מפלגה חדשה, רעננה, יבחר לה גם שם מרכזי וטרנדי, ויעשה כמו שעשה אריאל שרון בשעתו.

במבט לאחור, יש מצב שהוא זה שנתן לגל השמועות לבעבע. בחסות האימה של החבר'ה בימין הצליח להרוס להם את גבעת האולפנה גם לסלק אותם ממיגרון.

נו, מה, יותר טוב להם שיעשה להם חיסול ממוקד וישאיר אותם בודדים בצריח, מתחרים עם מיכאל בן ארי על קולות הימין?

אחרי הכול, בימים עברו הוא ניהל בהצלחה את עסקי השיווק של חברת הרהיטים 'רים'. מילים חלקלקות לעומד מולך, והוא פשוט קונה...

'גולדה'
צילום פלאש90
צילום פלאש90

"אם כל חטאת", אמר עליה יוסי שריד.

רבים התקשו לשכוח לה את כשלון מלחמת יום הכיפורים. היא, שטבעה את האמירה כי "מנהיג שלא מהסס לפני שהוא שולח את אומתו לקרב, איננו מתאים להיות מנהיג", נאלצה בעל כורחה לשלוח את מיטב הבנים אל שדה הקרב ונכשלה.

מי שאוכלת בעל כורחה את הפקת הלקחים מכהונתה של ה-אשה, גולדה מאיר, כראש ממשלת ישראל, היא יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'.

היא לא אלטרנטיבה, אומרים עליה. חברתית, כלכלית – בכל אלו היא מספר אחת, אך כשמגיעים לאיום איראני ושאר מיני פחד ואימה, אין מצב שאישה תוכל להיכנס לנעליו הגדולות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

ולמרות הכול היא שבה וקצרה את התואר 'מספר אחת' בלא מעט כלי תקשורת. השנה האחרונה מיצבה אותה עם מספר מרשים בסקרים (נע סביב ה-20, הישג יפה לכל הדעות) , ואילולי היה חש נתניהו כי היא 'בכיס שלו' היה חושש ממנה כפי שחושש משובו של אהוד אולמרט.

אבל בקונסטלצית בחירות מסוימת היא עוד עשויה לקצור גם את תפקיד הראשות. במדינה בה בחירות ישירות הן נחלת העבר וקואליציות נרקמות על ברכי דילים שטיקים ושאר מיני תופינים, אם תרצו אין זו אגדה.

ה'גולדה מאיר' החדשה של מפלגת העבודה הוכיחה כי גם נשים יכולות, עד כה נמנעה מלדון בנושאים מדיניים או צבאיים (אולי טראומת קודמתה שורה עליה), אל תהיו בטוחים כי כך תנהג גם בעתיד.

לטעמי, שלי יחימוביץ בהחלט עדיין לא אמרה את המילה האחרונה.

דווקא
צילום: בועז לב ארי
צילום: בועז לב ארי

הוא סולק ממפלגתו, הושלך בין לילה אל מחוץ לישיבות הסיעה, הפך, לכאורה, לבלתי רלוונטי. אם בתחילה התהלך במסדרונות הכנסת כשחבריו נדים לו בראשם, הפך ה'בודד' עד מהרה לאישיות שיודעת לצאת מתוך הררי החול שנשפכו מעל לראשה ולהתחיל לנשום באופן עצמוני.

הוא רץ מערוץ לערוץ, מתחנה לתחנה, מרצה את תפיסת עולמו והשקפותיו.

התקשורת החרדית ניסתה להתעלם, במידה מסוימת אולי גם להחרים, מי שהגיש לו מיקרופון זכה מיד לקיטונות של בוז.

אבל עד מהרה הוכיח האיש הבודד מש"ס, ח"כ חיים אמסלם, כי בית ספר אפשר לעשות גם מבחוץ.

כשהוא חובר לעו"ד יואב ללום הצליח לגרום כאבי ראש גדולים לראשי מפלגת ש"ס, שמצאו עצמם מנסים להגיש חוקים נגד אפליית בנות (מגישים, מושכים, חוק עדיין אין...) אולי גם לקצץ תקציבים (מי שקיצצו לו מתקציבי הרשות, שיקום...), עוקבים בעיניים כלות אחר המנדט או השניים שמקוצצים להם מסקרי הבחירות הבאות (רק כי 'הוא' לוקח אותם, גם אם ילכו לפח האשפה...).

ולא תאמינו, אחרי חודשים של מלחמה עיקשת הצליח לזכות בראיון...ברדיו הבית של התנועה.

אין לי מושג האם נראה אותו, את הח"כ הבודד מש"ס, גם בכנסת הבאה. אבל את כאב הראש של השנה הוא הצליח להביא ליו"ר ש"ס, אלי ישי, גם אם לא כמו זה שהביא עליו דו"ח המבקר על השריפה בכרמל.

האם מי שעמד לאליהו בהר הכרמל והצילו מידי מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, הוא שיעמוד לו ויצילו גם מידי האיש, שמבקר אותו בשם מורשת יהדות מרוקו המפוארת?

ימים יגידו.

הזוי
צילום פלאש90
צילום פלאש90

לא אשכח את הרגע ההוא:

"אני עם מכתב פרישה בכיס", אמר שאול מופז, כולו מלא בארשת של התרעה חמורה.

רגע לאחר מכן סיפרו כי הוא רץ ל...לשכתו של נתניהו. לנסות לגשר על הפערים.

ולמי שלא מכיר את סיומו של הסיפור ההזוי, הגשר לא נבנה, הפער לא נסגר, המכתב הוצא מהכיס רגע לאחר הרגע הנכון ומפלגת 'קדימה' צנחה מעל פי התהום.

ויי ויי
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

עד ליום בחירתו ליו"ר מפלגת 'קדימה' לא פסק מלהצליף ביו"ר הקודמת, ציפי לבני.

מאז הפסיד לה בבחירות, לפני כארבע שנים, הלם בה שוב ושוב, ללא רחמים. למה לא נכנסה לממשלת נתניהו? ולמה היא נגד חרדים?

כשנבחר, הרפה מטרפו הישן והחליפו בבשר תותחים מחודש: "הוא שקרן", הלם ללא רחמים בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

ואז, בחיבוק עז, נכנס לממשלתו. כדי להציל את השלום, כדי לגייס חרדים לצבא, כדי לשנות את שיטת הממשל.

כשקלט שביבי, איש השיווק המבריק, מכר לו קרח כמו לאסקמוסי, נטש בבהלה, מתקשה לדברר את עצמו לעצמו. בלי שלום, אפילו בלי מפגש עם אבו-מאזן. בלי גיוס חרדים ובלי שינוי. בורג בשיטה כזו או אחרת.

התקשורת, מאז ועד היום, חבטה וחובטת בו ללא רחם. הוא אבוד, בכל קנה מידה. איך אמרו בשעתו על שאול המלך? "מה יושיענו זה, ויבזוהו, ולא הביאו לו מנחה". שאול מופז דהיום, היה חולם להיות מלך.

היחיד שמצא מילים בכדי לסנגר עליו היה...ח"כ ניסים זאב מש"ס.

"איך אמרו על שאול? ויהי כמחריש. הכוח שלך הוא כוח הספיגה", ניסה לנחמו. אלא שכשהאיש כל כך אבוד, כשל גם כוח הספיגה.

"החלטנו לשים את העבר מאחורינו", אמר כשנכנס לממשלתו של "השקרן". בינתיים, שם את עברו המפואר מאחוריו, והשאיר 'קדימה' תהום עמוקה.

זיגזג
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

במשך חודשים שמענו על נפלאותיה של כלכלת ישראל. אוי לנו אם היינו כיוון, אוי לנו אם נפלנו כמדינות אירופה.

במשך חודשים הזכירו לנו לומר יפה תודה ל'קוסם' הכלכלי בנימין נתניהו, שבמופע קסמים שתחילתו ב-2003 (עת כיהן כשר אוצר בממשלת שרון) וסיומו בתקציב הפלא בן השנתיים, הצילנו מידי הקריסה הכלכלית העולמית.

הופס, לפני מספר שבועות יצא המרצע מן השק והתברר כי גורלנו (בנושא הכלכלי) כשאר האומות, ועל הדלק שלנו נצטרך לשלם הרבה יותר ממה שמשלמים אחינו שברשות הפלשתינית (שם נכנעה הממשלה להפגנות ההמונים). פג הקסם, צצה האמת המרה.

קיצוץ כואב הפך לתרופה הכרחית, וכמו תמיד, כולנו נצטרך לשלם את המחיר על זיגזג הרמאות של צמד הכלכלנים של מדינת ישראל:

שר האוצר, יובל שטייניץ, והמושך לו בחוטים, נתניהו.

קטן עליו הזיגזג הזה על מי שאמר "אנו מקימים את ועדת פלסנר ורואים בכך הזדמנות היסטורית לשינוי", ושב והבהיר, כמה שבועות לאחר מכן, כי "לוועדה אין תוקף".

חתרן
הנשיא. צילום: פלאש90
הנשיא. צילום: פלאש90

בספרו "פנקס שירות" כתב עליו יצחק רבין: "חתרן בלתי נלאה".

עם הקמת הקואליציה הימנית היה בטוח ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי נשיא המדינה השמאלי, שמעון פרס, יועיל לו במגעים המדיניים ויסייע לצביעת ממשלתו באור לא מאד 'דנוני'.

הוא שיתף איתו פעולה, שלח אותו לשליחויות גלויות וסודיות, והעניק לו כבוד מלכים.

עד שהגיעו הראיונות האחרונים ותקפו את רעיון התקיפה באיראן. אולי אי פעם, כשיעשה נתניהו לביתו, יעזוב את תפקיד ראשות הממשלה ויתחיל לכתוב ספרים, נמצא שם תחת פרק התקיפה באיראן את הכותרת "החתרן".

מן הסתם, אילו היה שמעון פרס מגבה את נתניהו על רצונו להגן על עמו, היה אובמה שש להיפגש עמו. מי יודע.

מה שברור הוא שבאמירות הללו קבר פרס לנצח את המהפך שחל בדעת הקהל לטובתו. הוא שיחק ממלכתיות, והעם השיב לו אהבה. עד שפתח את פיו ודיבר. במהלך השבועות האחרונים שבו וביקרו אותו בכלי התקשורת, מזכירים לו עוונות ראשונים. למה לא המשיך להזדקן בכבוד, הופך את עצמו לסבא החביב של כולנו?

לך תדע דרכי יועצים. גם למופז היו יועצים. הם אלו שהביאו אותו אל פי התהום וגם הצניחו אותו ממנה אל פציעתו האנושה. הוא עוד יזנק, הם שבים ומבטיחים. רשמנו לעצמנו, תרשמו גם אתם.

טקטיקן
נתן אשל. צילום: ארכיון
נתן אשל. צילום: ארכיון

אם היינו צריכים להכתיר את אלוף הטקטיקה לשנה האחרונה היה זוכה בכתר (יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, רק במקום השני) נתן אשל. האיש, שאין לו מתחרים בבישול דייסות פוליטיות מעלות הבל ומלאות טקטיקה.

כשצריך, הוא סר למשרד החינוך, מתיישב על כסא בחדרו של הסגן ומדבר ומדבר ומדבר.

"ביבי אוהב אתכם", אתם ורק אתם בראש מעייניו. ליו"ר ועדת הכספים יש לו שפה אחרת, לכל איש שיטה משל עצמו, בבחינת אמור לי מי אתה ואומר לך אילו משפטים 'יעבדו עליך'.

ארווין רומל היה הפילדמרשל המפורסם ביותר במלחמת העולם השנייה. גם לטקטיקות שלו לא היו מתחרים. "שועל המדבר", כינו אותו. הוא ידע איך להערים על אויביו, לאתר במדויק את נקודות החולשה שלהם ולנצח בכל קרב.

ימים ספורים לאחר ניסיון כושל להתנקש בחייו של היטלר הוטל החשד לעברו. בתגובה, התאבד האיש.

נתן אשל חלילה לא התאבד, אך שילם את מחיר חייו על תמונה אחת, השווה יותר מאלף מילים.

יאוש
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

מה יותר מתאים מערב ראש השנה כדי להיזכר בדבריו של רבי נחמן מברסלב על כך שאסור להתייאש. גם אם הגיעה עת קשה, רק לשמוח יש.

אני זוכרת את הלילה ההוא בו הפסידה ציפי לבני לשאול מופז. עד לשעות הלילה המאוחרות היא עוד שהתה במטה, אולי בתקווה שהנס יתחולל. אבל הוא לא אירע, וחרש היא קיפלה את החפצים ושבה הביתה מחרישה וממאנת לומר מילה וחצי מילה.

אומרים עליה שאיננה פוליטיקאית, שזו הבעיה שלה, שלכן נפלטה מהמערכת. אבל אני אומרת שדווקא משום שהיא משחקת במגרש הפוליטי, אולי משום שיועציה החדירו זאת למוחה, סירבה להתייאש.

היא לא נגררה אחר ההצעות בגרוש של מופז לשוב ולהיות חלק מהמפלגה, היא 'יצאה בחוץ' ממתינה לנפילתו.

את ראיונותיה לתקשורת היא בררה ובוררת בקפידה, מדברת בעיקר בתקשורת הזרה.

האם תשוב ותעשה את הקאמבק של חייה? בשלב הזה לא תשמעו ממנה מילה וחצי מילה בנושא, אבל חברי קדימה העומדים איתה בקשר (ויש כמה וכמה וכמה כאלו) נשבעים שהיא תשוב ובגדול.

אם כבר לדבר נגד חרדים, היא עשתה זאת בעדינות רבה יותר. אם כבר לפלג את המפלגה, אצלה 'קדימה' נחצתה לשניים אצלו ל-28. ואם כבר להתרסק בסקרים, עדיפים ה-12-14 מנדטים שלה מהשלושה ארבעה של שאול.

כיפות
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

הוא אוהב לקחת עוזרים ויועצים שהם חובשי כיפה. הוא מקפיד מאד על שמירת כללי המסורת בחייו האישיים. כשהוא או רעייתו יושבים שבעה מלא הבית בתלמידי ישיבה (שחורים) שדואגים למלא את התפילות במניין.

לפני כל ביקור ממלכתי שלו באחת ממדינות העולם נכנסים אל המטבח התורן חובשי כיפה ומזוקנים, מקרצפים וגם מכשירים.

כשהצטרפתי אליו למסעו בוושינגטון, לפני כשנה ומחצה, יכולתי לראות במו-עיניי את ערכות המזון למהדרין שמילאו - לכבוד שבת קודש - את אחד מחדרי ה'בלייר האוס".
לא, ראש ממשלת ישראל אינו יהודי חרדי. אבל יש בו משהו בלב פנימה שמחבר אותו לשורשים. אותו, את רעייתו, ואת ילדיו.

ברגע הקובע, רגע לפני שדו"ח ועדת פלסנר נכנס לתוקף, פרץ בסדרת תרגילים כשהוא בועט החוצה את שאול מופז ומוותר באחת על קואליציה נדירה של 96 ח"כים. עוד בעיטה, ומשה בוגי יעלון נכנס פנימה אל המגרש, מנסה לעשות סדר משלו. לא יגייסו בכפייה, נקודה, הבהיר קבל עם ועדה ומול מיקרופונים של מראיינים זועמים.

התקשורת רתחה, ניסתה לצייר ציור של 'עם כועס', נבואות הזעם בדמות התרסקות בסקרים ניחתו לפתחו, אבל הוא לא נכנע. אם מישהו יכול לעשות צרות בנוגע לגיוס חרדים זה שר הביטחון, אהוד ברק. בכל הנוגע לראש ממשלת ישראל, כך נראה, אין מצב.

גם אם הוא רוצה, גם אם הסקרים 'ממליצים' לו לגייס את החרדים ובכוח, על אף שבחירות על הרקע הזה של 'האשמה' תקשורתית בדמות 'נכנע לחרדים' ממש לא טובים עבורו, יש רגעים בהם הניצוץ היהודי שבליבו של נתניהו מתעורר ומנצח. ולא רק בגלל הכיפות הרבות שמסביבו.

לינץ'
צילום: ארכיון
צילום: ארכיון

בערב ראש השנה הקודם ריחפה סכנת הכרמל מעל לראשו. "התייחסו אלי כאילו הדלקתי גפרור וברחתי", אמר לימים, כשהוא מתנה את כאבו על היחס התקשורתי אותו קיבל לאחר אסון השריפה בכרמל.

"כבר היה רושם שאני זה שהדלקתי את הגפרור ואחר כך חסמתי בגופי את כוחות ההצלה שלא יוכלו לעבור", המשיך ותיאר.

סערת הכרמל טלטלה אותו, את לשכתו, את משפחתו – הכאב היה עצום.

ערב חג החנוכה, ביום הולדתו ה-49 (כן, השנה הוא יחגוג 50...), התכנסה סיעת ש"ס בחדרה כדי לחגוג ליו"ר. "זכיתי שרבי אליהו היה תלמיד מובהק שלי במשך 7 שנים, אני מאחל לו שימשיך להנהיג את התנועה", איחל לו ח"כ ניסים זאב.

החשש תלה בחלל. עיתונאים הריצו משפטים על מקלדות, מנבאים כי נתניהו 'יעיף' אותו על טיל. ניבאו לו דו"ח מבקר קטלני, כזה שלא יותיר כל ברירה אלא להורות לו לארוז חפצים בקרטונים ולפנות כלאחר כבוד את משרד הפנים.

ח"כ ישראל איכלר, שהגיע אף הוא לברך, סיפר איך עמד אליהו הנביא, בשעתו, על הר הכרמל כשארבעים נביאי בעל מבקשים לשרוף אותו חי. היה זה תיאור חי על מצבו של ישי. לינץ' אמיתי וממוקד שהופנה נגדו ללא הפוגה.

ואז הגיע הנס הגדול. אולי בזכות הדף היומי אותו הוא מקפיד ללמוד בכל יום, אולי בזכות אמונתו התמימה באלוקים וכפיפותו למרן הגר"ע יוסף.

אחרי כל כך הרבה קריאות 'זאבים, זאבים' של הדלפות מבית במשרדו של המבקר, פרסום הדו"ח כבר לא ממש עניין מישהו. בקול ענות חלושה נמוגה הביקורת, אחריות מיוחדת או לא אחריות מיוחדת, את ראש השנה של שנת התשע"ג עושה יו"ר תנועת ש"ס, אלי ישי, כשר בממשלת ישראל. אפילו נתניהו פסק: אין שום עילה לפיטורין, שום אחריות אישית.

אילולי אריה דרעי היה נושף בעורפו ומאיים לכבוש בסערה את ראשות התנועה, היה יכול השר ישי לאכול השנה בהנאה מהתפוח הטבול בדבש.

מהפך
צילום: ארכיון
צילום: ארכיון

כשכתבתי, לפני מספר חודשים, ועוד בחייו של הגרי"ש אלישיב, כי מסתמן מהפך בעיתון הליטאי 'יתד נאמן' הרימו רבים גבה. אין מצב, הם אמרו.

כשסיפרתי על ביקור מיוחד של שליח הגרי"ש בבית הגראי"ל (היום כבר מותר לספר: מדובר בהרב יוסף אפרתי) הורמו שתי גבות. היתכן? נאמן ביתה של החצר הירושלמית ירד בני-ברקה?

ובכל זאת, המהפך הגיע גם הגיע. תחילתו במהומות במערכת העיתון, סופו בהקמת עיתון-עלון למחנה שנוצח.

אף אחד הרי לא באמת בודק כמה מנויים או קוראים יש לעיתון, בדיוק כמו שאיש אינו יודע כמה יש ל'שעה טובה'. או האם לסיפורים של שבועונים מובילים על 20,000 עיתונים מודפסים, יש קשר למציאות?

יש אנשים שאוהבים לדעת שיש להם עיתון בכיס, יש מי שאוהבים להיות חלק משמועות על רכישות ענק של עיתונים קיימים (ורוב הסיכויים שמעריב לא יירכש על ידם).

ילדים אוהבים לשחק באבא ואמא, מבוגרים יותר משחקים בלהיות חבר כנסת או לחילופין, להיות בעל עיתון.

לא זו בעייתו של הציבור הליטאי.

בעייתו המרכזית היא בעצם פילוגו, גם אם הנתח שהופלג מתוכו הינו מזערי. אמסלם אחד בחוץ יכול לחולל צרות צרורות למפלגת ש"ס, פלג אחד מחוץ לציבור הליטאי יכול לעולל רעות רבות.

כשכתבתי, באחד מכתבות המהפך, כי הציבור הליטאי בדרך לפילוג, כעסו רבים: פילוג? שניים וחצי אנשים שמחליטים להתפלג הופכים לפילוג?

כשהנחתי שחברי הכנסת של 'דגל התורה' ימצאו את עצמם בין הפטיש לסדן, נאלצים למצוא לעצמם שיוך, היו שזעקו מרה.

נאמנותם של חברי הכנסת 'שלנו' אינה נתונה לספקות, אמרו.

ברבות הימים הבינו כולם כי טעו. האם שוגרה מודעת פרסום לעיתון "הפלס"? האם לא שוגרה והודפסה סתם כך כהעתקה מ"יתד נאמן"?

עצם העובדה שחברי הכנסת 'שלנו' לא מעיזים לגלות את אוזנינו בדבר האמת וממלאים פיהם מים, היא המעידה כי אנחנו בעיצומו של פילוג נורא בתוככי היהדות החרדית הליטאית.

נשים

פתאום, משום מקום, פרץ לו הנושא אל מרכז השיח הציבורי. כאילו אין כאן בעיות כלכליות, איראן הגרעינית לא תאיים עלינו בקרוב, ונסראללה שב והפך לסב חביב ונדיב.

צרה צרורה התגלתה במדינת ישראל: הדרת נשים. אויה. חיילים מסרבים לשמוע את שירתן 'רק' כי אסור להם מבחינה הלכתית, אוטובוסים מופרדים מעלים על גבם נשים...מאחור. שומו שמים. פתאום הפכנו כולנו לדוברי המגזר, מנסים להסביר שבבית החרדי יש לאישה מקום של כבוד.

אפילו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כמעט נפל בפח: תחילה גינה את מי שמדיר נשים תוך שמדבריו עולה נימת ביקורת נגד הציבור החרדי,

בהמשך, למזלו, מיהר לתקן את עצמו ולהסביר שמדובר רק בקומץ של קיצוניים. כמה טוב שיש לו סגן במשרד הבריאות, אחד שיודע להסביר לו דבר וחצי דבר על התבטאויות הנוגעות למגזר החרדי.

רגע, כמה חברות כנסת נשים יש ב'ליכוד'?

לא משהו, בקטע הזה לפחות 'קדימה' מנצחת ובגדול. גם הרשות השנייה, שהצליחה לכופף את 'קול ברמה' ולגרום להם לראיין את ח"כ אמסלם, בכל הנוגע להעלאת נשים לשידור לא התאמצה יתר על המידה. לנשים מוקצה שם, נכון להיום, גטו של בוקר, בין 7 ל-8.

חרדים, חרדים, לא רק זוללים את כספי הקופה הציבורית, לא די בכך שאינם משרתים בצה"ל, גדול עוונם מנשוא: הם מדירים נשים.

סוד
צילום:פלאש90
צילום:פלאש90

מה שיפה אצל נתן אשל ובמיני המרקחות שהוא רוקח היא בעיקר העובדה שהן נשמרות בסוד עד לרגע בו הן מוגשות לשולחן, רעננות ומפתיעות.

כך עשה כש'בישל' את פילוג מפלגת העבודה. החברים הושבעו על סודיות, חרש 'יצאו בחוץ', והותירו את כולם פעורי פה כשחשפו בבוקר כי הנה נולדה לה בשעה (טובה?) (ומוצלחת?) מפלגה חדשה: העצמאות.

טוב ומוצלח לבוס של אשל זה בוודאי היה. זה בדיוק מה שאפשר לו עוד שנתיים של כהונה רגועה, בלי האיומים החוזרים ונשנים של החבר'ה ממפלגת העבודה.

זה בדיוק התבלין שהיה חסר במרקחת הניסיונית של חברי 'קדימה' לפרוש היישר אל זרועות הליכוד. השתיקה. כשתפנה אליהם, אחד אחד, הם יזעקו. "אני סיפרתי?" לא, מה פתאום הם, ובכל זאת מישהו גילה את אוזנם של העיתונאים, אנחנו, והרס את החגיגה.

חלק מהצלחת התקיפה של הכור בעיראק הייתה שמירת הסודיות בנושא על ידי מנחם בגין ז"ל. כשנודע לי כי התוכנית הודלפה, דחה את המועד. כשתקף, אפילו בנו, בני בגין, שנכנס לביקור אצל אבא, לא יכול היה להריח שמשהו קורה אי שם הרחק מישראל.

כשהלך מעם הלשכה, נטל עמו אשל את התבלין המיוחד שלו, וחבל שכך. הוא עדיין שם ועכשיו, משפיע, בוחש, מנווט, אבל איך אומרים עליו החבר'ה במפלגות החרדיות? זה כבר לא זה...

על המדף
צילום: יעקב כהן
צילום: יעקב כהן

בלילה בו כמעט פיזרה עצמה הכנסת היו שלושה אנשים מאושרים במדינת ישראל: אריה דרעי, מי שרצה לחזור לפוליטיקה, בצורה כזו או בצורה אחרת, יאיר לפיד, מי שעזב את תוכניתו הריווחית בערוץ 2 רק כדי להתכונן לבחירות הקרבות והולכות, וציפי לבני, מי שנבעטה על ידי חברי מפלגתה היישר אל סלון ביתה והמתינה לשעת הכושר לגבש מסגרת פוליטית חדשה ולשוב בגדול.

רגע לאחר שבישל נתן אשל את התבשיל להבאת קדימה אל חיקה החמים של הממשלה, שבו הפרשנים (כולנו, כן) וסיפרו על שלושת המפסידים. על שלושת הנ"ל, שנזרקו להתייבש 'על המדף'.

הקונספירציות דיברו על חלק מתרגיל מתוכנן של ביבי, אולי גם של אלי ישי, לייבש את דרעי (אימת ישי), לייבש את לפיד (אימת נתניהו), לייבש את ציפי (אימת מופז).

מספר חודשים חלפו. האם הם התייבשו שם זרוקים על מדף?

אז זהו, שממש לא. מי שחשש מאריה דרעי (שהמתין בהוראת אמו לתום השלושים של אביו כדי 'להכריז'), יקבל אותו לבחירות הבאות הרבה יותר מבושל ומוכן, ועם הרבה כספי תרומות (חוקי, חוקי), אותם הספיק לאסוף.

מי שחשש מיאיר לפיד קיבל אותו בוגר יותר, עם פייסבוק רציני ונחשב ועם הרבה הרצאות עומק מאחוריו.

אז זהו, שכעת יש לביבי כאב ראש ופחד חדשים: אהוד אולמרט...האם יקדים את הבחירות כדי למנוע ממנו להתארגן?) ומופז, שחשש מחזרתה של לבני, יקבל אותה חזרה הרבה יותר נערצת, המנהיגה הלבנה של מחנה המרכז-שמאל, זו ששבה הביתה או למפלגה אלטרנטיבית כשברקע מקפצת לה 'קדימה' הרעועה, 28 'קדימה', רסיסי מפלגות (אחד כבר נטש...אבי דיכטר).

ביבי את נתן, כשאתם מריצים פרי למדף, קחו בחשבון שהוא עשוי להפוך לתבלין ריחני ונחשק.

פרקליטות
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

לא ברור אם באמת "לא היו מעטפות", כפי שקרא בפאתוס אהוד אולמרט רגע לאחר זיכויו (החלקי).
מה שברור הוא ש"יש שופטים בירושלים" והגשת כתבי אישום תיעשה בעתיד בשום שכל וביתר תשומת לב מצד הפרקליטות.

המרוויח, מלבד אולמרט, הוא גם שר החוץ, אביגדור ליברמן.

שהנה חלפה לה עוד שנה מבלי שיוגש נגדו כתב אישום.

גם אם פרקליט המדינה לא התפטר, את הלקחים, נקווה, הוא יפנים.

וזה מה שחשוב.

צ'יץ
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

זוכרים את ראש עיריית תל-אביב המיתולוגי, שלמה להט, מי שכונה בשם החיבה צ'יץ? הספקתי לשכוח אותו. כמעט כולנו שכחו.
לא ברור אם באמת "לא היו מעטפות", כפי שקרא בפאתוס אהוד אולמרט רגע לאחר זיכויו (החלקי).

מה שברור הוא ש"יש שופטים בירושלים" וכי הגשת כתבי אישום תיעשה בעתיד בשום שכל וביתר תשומת לב מצד הפרקליטות.

המרוויח, מלבד אולמרט, הוא גם שר החוץ, אביגדור ליברמן, שהנה חלפה לה עוד שנה מבלי שיוגש נגדו כתב אישום.

גם אם פרקליט המדינה לא התפטר, את הלקחים, נקווה, הוא יפנים, וזה מה שחשוב.

אז זהו, שהשבוע, במופע לולייני קרקסי מרשים, הצליח עד המדינה במשפטו של אולמרט (ש"ד, חסוי חסוי...הזוי, הזוי) לשגע את כל המדינה.

האיש, שהפרקליטות נאחזה בו כטובע בקש, הפך את אולם המשפט למיני קרקס כשפצח בסיפורי אלף לילה ולילה. אז ככה, בעצם הוא שיחד גם את צי'ץ, כן גם את ראש העיר שכיהן לפניו...(לא, הוא לא בטוח שהוא זוכר את שמו...)

וכן, ברור, גם את הרב עובדיה יוסף שיחד...היו תרומות להוצאות המשפטיות של אריה דרעי, קיבל אותם ביד יאיר פרץ. לא, הוא לא זוכר כמה, אולי פרץ לקח לדרעי. אולי. אולי ולמה שוחד ללהט? "כדי לבנות את קניון "דיזנגוף סנטר"". דיזיגוף סנטר? הופס, אשתו של להט, זיוה להט, טוענת שהסנטר הוקם עוד הרבה לפני שבעלה היה ראש עיר.

ובכלל, בשלב מסוים הודה ש"ד ששיקר בנושא מסוים. "הייתי אידיוט, ואני מצטער על כל שקר". שיקר, דמיין, עיוות מציאות – או מה שביניהם, מה שברור הוא שהעדות ההזויה הנ"ל עשויה להיות זו שתצניח את אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר, היישר אל כס הראשות בשנית.

עם עד מדינה שכזה, לך תבנה מדינה או משפט...

קדימה
צילום: יעקב כהן
צילום: יעקב כהן

היו ימים בהם נהגו חברי הכנסת החרדיים להתגעגע לימים בהם שלטה 'קדימה' במדינה.

זוכרים את דברי ח"כ משה גפני רגע לאחר שעבר מעל לראשם חוק צוהר?

"אנחנו, ליהדות התורה - היו לנו סיכומים עם קדימה. כיבדו אותם מהאות הראשונה עד האות האחרונה. מהמלה הראשונה עד המלה האחרונה. קדימה עמדו בדיבורם, בניגוד לליכוד. הליכוד, מלה וחצי מלה, מלה וחצי מלה – הם חסרי תרבות שלטון, הם לא יודעים איך שולטים".

פעם, כשישב יחד עם שר החינוך, גדעון סער, בוועדת הכספים, פלט "לי יש סיכום עם ממשלת קדימה שפלסנר חבר בה, על כך שלא יהיו מבחני מיצ"ב".

"אשמח אם תפרט קצת בנושא הזה", ביקש סער.

אבל גפני, במקום לפרט, המשיך להצליף. "קדימה העבירה את חוק הישיבות הקטנות והיא הייתה פי אלף יותר טובה מהממשלה הנוכחית", ממשיך גפני להצליף.

שבועות חלפו וגם לגפני התבררה המציאות המרה. לא הרי קדימה של אהוד אולמרט כהרי קדימה של שאול מופז את יוחנן פלסנר.

"כבוד הרב, רעיון: בוא נרכיב את הקואליציה", הציע לו ח"כ רוברט טיבייב אז, בחיוך.

ואתם יודעים מה? יום יבוא והוא עשוי למצוא את הרעיון שלו מתגשם על אמת. עם אולמרט, אולי אפילו עם ציפי...

רשע
צילום: פלאש90
צילום: פלאש90

רשע, מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם? לכם, ולא לו.

"לימוד תורה?" – שב ח"כ יוחנן פלסנר, יו"ר הוועדה לשוויון בנטל, ואמר: "קחו אחוז מסוים, כל השאר תנו לצה"ל".

העלאת מחירי הדלק? נו טוב, מה הפלא, "ראש הממשלה ממשיך להכניס את ידו לכיס הציבור על מנת לתדלק את סדר העדיפויות המעוות שלו.... משקיע מאות אלפי שקלים עבור כל משפחה חרדית בעיר חריש ומגישה את החשבון לציבור המשרת והעובד שהחל מהלילה יספוג גזרה".

עכשיו תחשבו מה מרגיש חילוני שעומד מול מכשיר התדלוק בתחנת הדלק ועיניו כלות בקפוץ המחיר מעלה מעלה.

הוא לא אוהב כשמשווים אותו להמן, גם לא לאנטיוכוס.

אבל מבין ארבעת הבנים אותם מתארת ההגדה של פסח, מה לעשות: הוא לא החכם, לא התם, גם לא מי שאינו יודע לשאול.

שליט
צילום פלאש90
צילום פלאש90

את חג הסוכות שעבר עשיתי במצפה הילה, ליד ביתו של החייל החטוף גלעד שליט, ששב הביתה.

מה לא אמרו לנו אז? שיהיו פיגועים, שתפרוץ אינתיפאדה, שביבי השתגע, ששרה אשמה והיא ששכנעה אותו לחשוב ש'ילד שלהם כמו ילד שלנו'.

שנה חלפה.

כמעט דבר מכל נבואות הזעם הללו התרחש.

אלא אם כן סבור מישהו שהצנטריפוגות של אחמניג'אד קשורות במשהו לשחרורו של גלעד.

אז בפעם הבאה, רגע לפני שמשמיעים לנו נבואות זעם על "הפלשתינים יגמרו אותנו בספטמבר, באו"ם", או "תקיפה באיראן תביא לחיסולה של מדינת ישראל", זכרו את החייל הצנום, ששב לחיק משפחתו, מבלי לסכן את עם ישראל יתר על המידה.

ואולי באמת, לפחות בנושאים ביטחוניים, רצוי להתחיל לסמוך על ראש ממשלת ישראל? הוא יותר מדי חששן והססן מכדי לסכן את כולנו.

תפילה
צילום יעקב נחומי
צילום יעקב נחומי

רגע לפני כניסתה של שנת תשע"ג, נישא תפילה.

מי כמונו, פרשנים וכתבים פוליטיים, יודעים עד כמה שברירי הוא כל ניתוח עתידי, כמה משתנים פה דברים בקצב מהיר. אנו גם מכירים את הסכנות, לפחות את חלקן.

כן יהיו בחירות בתחילת 2012 או יהיו רק בסופן.

כן ישוב אהוד אולמרט אל הזירה וידיח מראשות הממשלה את המלך הבלתי מעורער דהיום, בנימין נתניהו, או שלא.

כן תהיה תקיפה באיראן, או שלא.

כן ייבחר ברק אובמה לקדנציה שנייה, או שלא.

על כל אלו ועוד קטונו אנו מלהעריך האם הם 'טוב ליהודים' או 'רע ליהודים'.

רק תפילה נישא שתהא השנה הזו טובה יותר מקודמתה.

לפחות לא רעה יותר.

אולי יעניין אותך גם
פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות    
ידענו ששרי רוט תביא את הכי טוב !!! (ל”ת)
מבין ענין 23:05 15/09/2012
1
 
"הפלס" ושכולם יכלו את הלב  (ל”ת)
גם אני מנוי הפלס 23:05 15/09/2012
2
 
     צא טמא ואל תתרברב תמיד היו בעלי מחלוקת בעמ"י = הם לא נגמרו רק החליפו שמות  
 02:46 16/09/2012

תמשיך אתה והקומץ שכמותך ותנו לנו שקט

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
 
א ר י ה ד ר ע י ! חד ומבריק כיום יותר מתמיד . אין ספק שהוא חוזר בענק ... (ל”ת)
מצביע רק דרעי 23:18 15/09/2012
3
 
     בעזרת ה׳. אני ואישתי נצביע רק לר׳ אריה  (ל”ת)
גדי 02:28 16/09/2012
 
‏‎תשע"ג תבוא שנת עם גאולתנו (ל”ת)
 23:20 15/09/2012
4
 
שנה טובה לכולם (ל”ת)
 03:38 16/09/2012
5
 
מן הראוי לתת לרב חיים אמסלם את תוארו תואר ת"ח שהרוויח ביושר, ולא ליפול למכבסת מילים רשעית ויתדניקית בערב ר"ה.  
אברך 08:20 16/09/2012
6
 
לא רוצים את דרעי וכל מי שמשליך את אר"י לכלבים ונותן למחבלים נשק, ועושה מניפולציות לגדולי ישראל,  
יהודי 08:23 16/09/2012

פוליטיקאי תככן וזול ודמגוג נבזי.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
7
 
     אבל אני כן רוצה את דרעי !!!!!!!!!! (ל”ת)
שי 12:14 16/09/2012
 
לשרי המוכשרת ! טוב תמונה אחד מאלף מילים  
 11:55 16/09/2012

מעבר לסיכום השנתי המאד מוצלח של הגב שרי רוט, הצמדת תמונה כ"כ מוצלחת של הנשיא שימון נשוא קטע מכתבה המאד מאפיינת אותו - לאורך דרכו הפוליטית מאז משה שרת - היא מעשה אומן...

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
8
 
רק מי שתומך אמיתי בארץ ישראל ועם ישראל  
ליטאי 12:07 16/09/2012

זוהי המסקנה של השנה

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
9