close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
 
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים
חדשות אחרונות חדשות אחרונות

ויוותר יעקב לבדו // יעקב ריבלין

"אם היינו יודעים בוודאות שאיום בפרישה מהקואליציה היה גורם להפסקת חילולי השבת היה מקום לשקול זאת. הקושי היה לצפות כיצד נתניהו יגיב. האם ייכנע כהרגלו בזמן ששמים לו אקדח על השולחן, או שינצל את ההזדמנות להקדים את הבחירות"

3
הדפס
תגיות: ריבליןיעקב ריבלין

בין הטוב לרע פעמים שההבדל הוא רק חוסר מטרה. בפרשת השבת הטוב הוא הדבר המוגדר היחיד. ליצמן קיבל הוראה ערכית לפרוש כדי לזעזע את המערכת ולהבהיר לה שכך אי אפשר להמשיך. וזה מה שנעשה. החלק הרע הוא ששום דבר מהותי לא באמת קרה מאז. הרכבת לא ממש הפסיקה לעבוד בשבת. חוקי המרכולים הצולעים לא ממש מתמודדים עם המצב הנורא בשטח, ומשחקי הספורט בשבת בדרך לקבל גושפנקא חוקית רח"ל. גם אם בסופם של תהליכי החקיקה יהיה שיפור לעומת הקיים, לא בשביל זה הולכים למשבר עם סיכונים לנפילת הממשלה.

ההבדל בין עוצמת המשבר לדלות התוצאה הוא העדר מטרה מוגדרת. החרדים יצאו למלחמה כמו נתניהו שיצא למבצע צוק איתן שנמשך חמישים ואחד יום והשיג בסופו תוצאות שניתן היה להשיג אותן ברבע הזמן. המפלגות החרדיות נכנסו למשבר הזה בלי שהן בעצמן ידעו מה בדיוק הן רצו. חוץ מהדרישה להפסיק את עבודות הרכבת בשבת - שאף היא לא ממש הושגה - לא היה יעד אחד שהוגדר כבר בהתחלה. עוד לפני המשבר דרעי רצה את חוק המרכולים המצומצם שלו והיה בדרך לקבל אותו גם בלי ההתפטרות של ליצמן. גפני התעקש על חוק נוקשה יותר בנושא המרכולים ויתכן שישיג אותו דווקא בגלל ההתפטרות של ליצמן (במובן זה הוא היחיד שירוויח משהו מהמשבר), אבל העובדה שלא נקף אצבע לעזור למתפטר מלמדת שאף הוא לא חשב שהחוק שווה את ערעור יציבות הממשלה.

על התוצאה כשלעצמה אי אפשר לבוא לליצמן בטענות. אם היוזמה למשבר הייתה פוליטית ניתן היה לשאול אותו מה בדיוק תכנן כשנכנס לדרך ללא מוצא. ליצמן היה גם כתובת לשאלה מדוע לא המתין לתיאום עם כל השותפות החרדיות כדי לקבוע קווי מטרה מוגדרים. מאחר והיוזמה לא הייתה שלו והרקע איננו פוליטי אלא ערכי - החלטה של הדרג הרוחני שנציג חרדי מטעמו לא יישב בממשלה שמצפצפת על השבת, כללי השיפוט שונים לחלוטין. משבר פוליטי חייב להסתיים בתוצאות. במשבר ערכי, כל החשבונות נזרקים הצידה והצעד הופך להיות יעד בפני עצמו.

כפוליטיקאי שכבר ראה הכל, אין ספק שליצמן ידע מראש מה קורה כשיוצאים למערכה בלי גיבוי ארטילרי של מפלגות חרדיות נוספות. כבר ביום חמישי שעבר בשעות הערב הוא ידע שהוא נמצא לבד. הוא שמע את קולות הדממה של שותפיו האגודאים שירדו למחתרת ולא נתנו לו גיבוי (למעט ח"כ ישראל אייכלר שיצא לסדרת ראיונות למען השבת, אך גם הוא לא אזכר אפילו במילה אחת אפשרות של התפטרות משלל תפקידיו הקואליציוניים). הוא עקב אחר הדיווח ביתד נאמן על משבר השבת שאזכר רק את הדרישה של גפני לחוק המרכולים, והאזין, כנראה, לראיון הרדיופוני שהעניק דרעי אחרי חודש של שתיקה לכותב השורות ועמיתו אבי בלום. כל המילים היפות למען השבת נאמרו שם, חוץ מצעדים מעשיים נגד הקואליציה.

כחייל בודד במערכה, מה שנותר לליצמן זה להפגין קבל עם ועדה שיש נציג חרדי אחד שהציות שלו לרבו הוא אבסולוטי. ההבדל בין ציות רגיל למוחלט הוא כחוט השערה ופעמים שקשה להבחין בו. בקווים כלליים - עם כמה יוצאים מן הכלל - נאמר כך: כשיוצאת הוראת פעולה ברורה מהדרג הרוחני אין נציג חרדי, אלא אם כן קוראים לו חיים אמסלם, שיעז לסרב. המבחן האמיתי הוא בדרך לקבלת ההחלטה. האם הנציג בא לרבותיו עם מידע חלקי ומסונן שעשוי להוביל להחלטה שהוא חפץ, או שהוא שם את הכל על השולחן ומחכה בשקט להחלטה. מפני הכבוד לא נציין איך הגיעו נציגים חרדים מסוימים להיכן שהגיעו בגלל השליטה שלהם על מקורות המידע של החלונות הגבוהים.

עד היכן הדברים מגיעים יעיד הסיפור הבא. ביום שישי בבוקר, יממה אחרי תחילת המשבר, התקשר נתניהו לליצמן ובפיו ההצעה הבאה. הוא, נתניהו, יפקיד מכתב ובו התחייבות לצמצום עבודות הרכבת בשבת פלוס קידום החקיקה בנושא המרכולים. ליצמן לא חש לבית ברחוב ירמיהו כדי לספר על ההצעה החדשה ובכך אולי לשנות את ההחלטה לפרוש. הוא הבין היטב שההוראה אותה קיבל היא לבצע אקט של פרישה מהממשלה כאות מחאה על חילול השבת. מאוחר יותר נכנס לקודש פנימה בכיר אחר בסיעה וסיפר על ההצעה למכתב. כפי שצפה ליצמן, ההוראה לא השתנתה.

חברים יש רק באגד

באיזשהו שלב יצטרכו בסיעה המרכזית לעשות חשבון נפש ולהבין כיצד זה קרה שהם נותרו לבד במערכה. מלכתחילה הם לא ציפו שפרוש את אייכלר ימהרו להודיע שאף הם מצטרפים להודעת הפרישה של ליצמן, אבל למצער קיוו שיודיעו שהם נכנסים לרבותיהם כדי לשאול האם לעשות זאת. שהנושא לפחות יהיה על השולחן למספר שעות כדי להגביר את אפקט הלחץ על ראש הממשלה. וזה בדיוק מה שהם נמנעו לעשות.

את הסכין סובב להם באלגנטיות סגן שר החינוך מאיר פרוש. הוא דווקא ערך סבב שיחות טלפוני אצל כמה מחברי מועצגה"ת שהוא רואה את עצמו כפוף להם. עם מערך הדוברות המפותח של הפרושים, ידיעה על ההתייעצות הייתה מגיעה לכל מהדורות החדשות בתוך דקות. שלא במפתיע, הם הצניעו את עצם קיום ההתייעצויות. דומה שהסיבה ברורה. ליצמן לא הודיע לפרוש מראש על מהלך ההתפטרות אפילו ברמז. משכך הוא לא חייב לו שום דבר.

אפרופו פרוש. הסיפור נפל עליו בעיתוי הכי לא נוח שיש, ערב חתונת הבן שנכנס לחופה ביום ראשון השבוע. אבל אצל הפרושים ביזנס הם לפני פלז'ר. גם כשמדובר בחתונה ובערב 'אויפרוף'. פרוש האבא הניח לשלושת בניו הגדולים לנהל את ההכנות לשבת ועד להדלקת נרות עמד בקשר טלפוני רצוף עם רבותיו ועם אנשי ראש הממשלה. איש הקשר היה השר זאב אלקין, שגויס בדחיפות על ידי נתניהו להרגעת המשבר. המסרים שאלקין העביר לנתניהו היו שאפשר להיכנס לשבת בשקט. ליצמן אמנם יתפטר אך פרוש לא ילך בעקבותיו.

ונתניהו יודע לתגמל. בצהרי יום רביעי השבוע קיים עיתון 'המבשר' מסיבת שבע ברכות בעיר הקודש ירושלים. בבוקר אותו יום נתניהו מתקשר ובהפתעה מוחלטת מודיע שהוא מעוניין לבוא. אותו כמובן לא מעניין שסידורי האבטחה ישגעו את המארחים ויוציאו אותם מדעתם. מבחינתו היה חשוב לו להראות שהוא יודע להכיר טובה. במקרה זה הטובה הייתה השתתפות במסיבה והיא באה כהערכה על הפעילות ביום שישי שעבר.

מכה לא פחות כואבת, אך צפויה עוד יותר, קיבלו אנשי הסיעה המרכזית מעמיתיהם בדגל התורה. חוץ מלכתוב בכותרת הראשית של יתד, שהמשבר היזום של ליצמן בנושא השבת אינו על דעתם והם לא שותפים לו, אלו אותתו בכל דרך אפשרית שזה מה שהם חושבים. זה התחיל בשתיקה הרועמת של ח"כי הסיעה, שעלו לתקשורת רק אחרי שהיה ברור שהמשבר יגמר בהתפטרות של ליצמן ובכמה תיקוני חקיקה שאפשר היה לקבל גם בלי זה. בלשכת ראש הממשלה סימנו במרקר אדום את כל הפסקאות ביתד נאמן מהן ניתן היה להבין שהמטרה הכי חשובה של נציג חרדי היא לדאוג לעולם התורה ושיש עוד דרכים, כמו זו של משה גפני, להיאבק למען השבת. המסר היה ברור: ההתפטרות של ליצמן היא על דעת רבותיו, ולא על דעת רבותינו שדרך אחרת יש להם.

בסיעה המרכזית התאכזבו פחות מש"ס אך גם שם ציפו להתייצבות מהותית יותר של ש"ס למענם. בין ליצמן ודרעי יש מערכת יחסים קולגיאלית של שנים רבות. ליצמן עצר בגופו ממש יוזמות חקיקה שעלו בכנסת השמונה עשרה בסיעות החילוניות ובשתיקה של אלי ישי למנוע חזרה לכנסת של מי שהורשע אי פעם בעברות שיש בהן קלון. ליצמן שם וטו והיוזמות ירדו מעל סדר היום. בקדנציה הנוכחית דרעי מקבל סיקור ב'המודיע' בהיקף של נציג בכיר בסיעה המרכזית. לאחרונה התראיין ליצמן באחד הערוצים וטען שהסקרים המנבאים לש"ס ארבעה סקרים ומטה אין להם אחיזה במציאות והוא מעריך שהם יקבלו לפחות שבעה מנדטים בבחירות הבאות.

את הפגישה הפומבית שלו עם נשיא מועצת החכמים מרן הגר"ש כהן קיים דרעי רק במוצאי השבת שעברה, כשכבר היה ידוע שהמשבר בעצם נגמר. אם דרעי היה רץ להתייעץ יום או יומיים קודם ויוצר את הרושם של 'תחזיקו אותי כי יתכן וגם אני עלול לפרוש', האפקט של התפטרות ליצמן היה חזק הרבה יותר. דרעי כאמור חיכה עד מוצאי שבת ויצא לבית בעיר העתיקה מלווה בצלם הרשמי של התנועה. למען יראו הכל ויידעו שגם הוא אין לו אלא דברי רבותיו בלבד.

טובה אחת דרעי עשה בכל זאת לליצמן. הוא לא פרסם מה נאמר לו בפגישה עד יום ראשון בערב. לא שזה כבר שינה הרבה אך זה ריכך את הרושם שההתפטרות של ליצמן ביום שלמחרת היא דעת יחיד.
מעבר לכל החשבונות הפנימיים שהפוליטיקה החרדית מעולם לא השכילה להתעלות מעליהם, בש"ס היה פחד אמיתי מגלישת המשבר היזום לתהליך שיגרום באמת לנפילת הממשלה. "אם היינו יודעים בוודאות שאיום בפרישה מהקואליציה היה גורם להפסקת חילולי השבת היה מקום לשקול זאת. הקושי היה לצפות כיצד נתניהו יגיב. האם הוא ייכנע כהרגלו בזמן ששמים לו אקדח על השולחן, או שהוא ינצל את ההזדמנות להקדים את הבחירות בגלל החקירות המתנהלות נגדו. אם יש לו כוונה להקדים את הבחירות, הרקע הכי נוח מבחינתו זה על אי כניעה לחרדים", אומר לנו גורם בכיר בתנועה הקדושה.

וממש לא מדובר בחשש שווא. בחודשיים האחרונים ניהל נתניהו שיחות גישוש אצל שותפיו הקואליציוניים באשר להקדמת הבחירות. הוא הסביר שלטובת כולם עדיף לצאת לבחירות מוקדמות ובכך לעצור את הסחף לטובת גוש מרכז-שמאל שהחל לצבור תאוצה בגלל החקירות. התשובה שקיבל מכל שותפיו הייתה חד משמעית. אם תקדים את הבחירות, לא מובטח לך שנקים איתך קואליציה לאחר מכן. לחרדים אין אופציה לאיום כזה אך הם נתנו לנתניהו להבין שהקדמת הבחירות לפני שחוק הגיוס עובר היא ההפך משותפות נאמנה ויהיה לה מחיר.

הדבר האחרון שחסר לש"ס במצבה הנוכחי הוא ערעור יציבות הממשלה. בסקר האחרון היה אמנם שיפור מסוים. עלייה משלושה מנדטים לארבעה, אבל עוד עלייה כזאת ואבדנו. ש"ס זקוקה לעוד שנה וחצי של פעילות מואצת (ואם אפשר בלי הקלטות קטלניות נוספות) כדי לקבל בחזרה את המנדטים שהסקרים מנבאים לה עכשיו. כפי שנכתב כאן מספר פעמים, ממוצע הסקרים של ש"ס בערב הבחירות הוא מקביל במדויק למספר המנדטים שהיא מקבלת בקלפיות. מה שאומר שאם הבחירות היו מתקיימות כעת, כל מנדט מעל ארבעה היה הפתעה גדולה.

ובכלל, לש"ס יש מסורת ארוכת שנים שמאבקי השבת הם נחלתה של יהדות התורה. אם אפשר עוזרים קצת מהצד אך לא פורשים ולא מסכנים את התקציבים לרשת החינוך והישיבות. הדוגמה הבולטת ביותר הייתה בפרשת המשחן בשבת בראשית כהונתו של אהוד ברק בראשות הממשלה. אם עבודות הרכבת בשבת של הקדנציה הנוכחית הן עבירה לתיאבון (הרצון של ישראל כץ לגזור סרטים בכמה שיותר פרויקטים לפני הבחירות הבאות), הרי שאצל ברק העברת המשחן הייתה להכעיס. הוא רצה להראות, ואף אמר זאת מפורשות, שעברו הימים שהחרדים מכתיבים מה לעשות במדינה.

התגובה של יהדות התורה לחוצפה הייתה הפסקת התמיכה מבחוץ לממשלה. בגלל חומרת העבירה לא היו אז חילוקי דעות בין מרכיבי הסיעה האם להפסיק את התמיכה. כולם, מהסיעה המרכזית ועד שלומי אמונים ודגל התורה, הבינו שעם פרא האדם שנקרא אהוד ברק אין טעם להתמקח.
ש"ס הבינה את זה רק שנה לאחר מכן, כאשר שר החינוך דאז יוסי שריד עצר להם את התקציבים לרשת החינוך. הנימוק לפרישה היה ההליכה של ברק לקמפ דיוויד אבל הכל ידעו שזו כסות עיניים בלבד. הסיבה האמיתית הייתה כפיות הטובה של אהוד ברק.

עד שהגיעו למסקנה הזאת כעבור שנה, המשיכה ש"ס לשבת בממשלה, חרף פרשת המשחן והתעללויות נוספות בקדושת השבת של ממשלת ברק. הימים אז היו ימי הנהגתו התקיפה של מרן הגר"ע יוסף, שלא הרגיש צורך להתנצל או לתאם עמדות עם יהדות התורה. בדרשה נרגשת עד דמעות שנשא עשרה ימים לאחר פרישת יהדות התורה, הוא הסביר מדוע ש"ס צריכה להישאר בממשלה למרות פרשת המשחן: כדי להגן על עולם התורה מהחשש לגיוס בני ישיבות (שנה קודם פסל בג"ץ את סמכות שר הביטחון להורות על דחיית גיוס לעמלי תורה); כדי שרשת החינוך לא תקרוס בגלל החובות ושמונים אלף ילד יישארו בלי מוסדות חינוך על טהרת הקודש. וכדי שיישאר עוד משהו מהסטטוס קוו במדינה. דרשה שאם הייתה נישאת היום לא היה צורך לשנות בה אפילו פסיק אחד.

היו"ר הטרי של ש"ס דאז, אלי ישי, עמד אף הוא בפרץ מול הלחץ של יהדות התורה לפרוש. ישי היה אז מספר חודשים לאחר הדחת אריה דרעי ורק ביסס את מעמדו בראשות התנועה. הפלת הממשלה והליכה לבחירות היו מרסקות אותו ואת ש"ס לגזרים. הוא פעל אז להרגעת הרוחות מול ברק מאותן סיבות בדיוק שדרעי עובד היום במשבר השבת. זכרו זאת כאשר תשמעו דרשות של מתנגדי ש"ס דהיום הקוראים לה לפרוש מהקואליציה על רקע השבת או הקפאת הבנייה בשטחים או מכל סיבה אחרת. סדנא דש"ס חד הוא ורק השחקנים מחליפים מקומות מצד לצד.

בעיצומו של הכאילו משבר, בשעות אחר הצהריים של יום ראשון השבוע, קיבלו ראשי הסיעות החברות בקואליציה הודעה על דיון והצבעה דחופה ביום שלמחרת על חוק ההמלצות. למי שנחת מהמאדים נספר שמדובר בחוק האוסר על המשטרה לפרסם המלצות המסכמות את תיק החקירה כאשר הוא מועבר להכרעת הפרקליטות.

החוק כשלעצמו מוצדק ביותר. פעמים רבות שהמשטרה מפרסמת המלצות להעמיד לדין ולאחר שהפרקליטות בודקת את הראיות לעומק מתברר שאין בהן ממש. פעמים שיש ממש אך לא מספיק כדי להרשיע בדין. בינתיים חייו של המומלץ הופכים לגיהינום לשנה-שנתיים ופעמים שאף יותר. אצל אישי ציבור זה לוקח זמן רב יותר. צחי הנגבי חיכה חמש שנים להכרעת הפרקליטות, אביגדור ליברמן שמונה שנים.

החוצפה של הצעת החוק היא בעיתוי ובתפירה המדויקת. שנים מתריעים על הבעייתיות של המלצות המשטרה ופתאום דודי אמסלם ודוד ביטן מריצים אותה בבהילות מטורפת ונגד כל הכללים הפרלמנטריים. לשניים הייתה גם עזות המצח לטעון שהחוק לא מיועד דווקא לראש הממשלה אלא למען הצדק והיושר בלבד. הבלוף הזה התנפץ כאשר ראש הסגל של נתניהו, יואב הורביץ, נצפה יושב בחדר הסמוך לחדר ועדת הפנים ומתדרך משם את מי שצריך לתדרך.

העוול השני הוא שהחוק לא מיועד לעמך ישראל אלא לראש הממשלה בלבד. בנוסח שאושר השבוע
בוועדה נכתב שהמשטרה לא תגיש המלצות רק במקרים שהחקירה לוותה על ידי פרקליט מטעם המדינה מלכתחילה. ליווי כזה ניתן רק בתיקים של אישי ציבור וראשי ארגוני פשע. כלומר: אם יוסי בוזגלו מאור יהודה נחקר בחשד לשוד בחנות, או שמנהל עמותה חשוד בהלבנת הון, המשטרה תפרסם את ההמלצות להעמיד אותם לדין. חייהם ייהרסו עד שיתברר האם הפרקליטות מאמצת את ההמלצות, אם לאו. בעצם הם ייהרסו גם אחר כך. ההמלצות מתפרסמות בכותרות בעמודים ראשונים, וסגירת התיק על ידי הפרקליטות מוזכרת בקושי, אם בכלל, בעמודים האחרים.
אבל נתניהו וראשי עולם הפשע, שאני. להם תינתן הזכות להתמודד רק עם החלטת הפרקליטות להעמדה בדין. הבדל של שלוש שנות עינוי דין. הנימוק הרשמי הוא שבחקירות עם ליווי של פרקליט אין צורך בהמלצות כי הפרקליטות כבר יודעת מהדיווחים של הנציג שלה. סיפורי סבתא לילדים בגן חובה.

יוזמי החוק הרגישו באבסורד של החיבור בין נתניהו וראשי עולם הפשע ולפיכך כבר הודיעו שהם יתקנו את החוק בדיונים הבאים. הוא לא יחול על עבירות חמורות עם עונש מאסר צפוי של יותר מחמש שנים. התיקון של הצעת החוק יגרום לכך שהאדם היחיד במדינה שייהנה מהחוק הוא ראש הממשלה באי כבודו ובעצמו. חוק תפור כזה יש רק במדינות מרכז אפריקאיות או בוונצואלה. אם ספר החוקים של סדום העתיקה היה נמצא באיזו חפירה ארכיאולוגית, לא היינו מופתעים אם היה מתברר שוב שאין חדש תחת השמש.

למפלגות החרדיות זה כמובן לא אמור להפריע. במיוחד כאשר אחד מחבריהן כבר מחכה להמלצות משטרה והיתר לא יודעים אם ומתי אלו יגיע גם אליהם. ההתלבטות היחידה הייתה האם לנצל את הצורך הדחוף מאוד של ראש הממשלה בחוק (גורמים המקורבים לחקירה מעריכים שהמשטרה תסיים את עבודתה בתיקי אלף ואלפיים תוך מספר שבועות) כדי לאלץ אותו להתחייבויות מפורשות יותר בנושא השבת.

שני הנציגים החרדים בוועדה הם יעקב אשר מדגל התורה ויואב בן צור מש"ס. שניהם המתינו להוראות מצמרות מפלגותיהם מה לעשות. שני הקולות שלהם אמורים היו להטות את הכף לכאן ולכאן. בן צור קיבל ראשון את ההוראה שלו לתמוך בחוק. גם בגלל הסיבה המוזכרת לעיל וגם בגלל הצורך לתת גיבוי לראש הממשלה למען תחזיק הקואליציה כמה שיותר. יעקב אשר חיכה עד הערב להוראה שלו והיא הייתה זהה לזו של בן צור. לתמוך בחוק הבושה למען יציבות הממשלה. ובאשר לשבת? יש להניח לח"כ משה גפני להמשיך לפעול בדרך המקובלת של לחצים באמצעות ועדת הכספים.

מה חושב ליברמן על המלצות משטרה מיותר היה לשאול - חצי מהמפלגה שלו לפני כתבי אישום והוא עצמו ניצל בנס מהעמדה לדין, וכך משהושגה ההסכמה של הסיעות החרדיות, היו עיני הכל נשואות להחלטתו של השר משה כחלון, האיש שחרט על דגלו את השמירה על שלטון החוק והבג"ץ. בגלל העקרונות האלה לא מצליחות המפלגות החרדיות להעביר את חוק הגיוס המתוקן אבל זה כבר סיפור מביש בפני עצמו שנטחן עד דק במדורים קודמים.

בישיבת הסיעה ביום שני השבוע הסביר כחלון שהוא התייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה וזה אישר לו את החוק לאחר שהוכנס סעיף שבמקרים מיוחדים יוכל היועץ לפרסם את המלצות המשטרה. כלומר: גם אם החוק עובר, למנדלבליט תהיה אופציה לפרסם את ההמלצות בנוגע לראש הממשלה. מי שמכיר את ההתנהלות של הנ"ל בפרשת נתניהו יודע שהוא לא עושה מה שלא מאלצים אותו לעשות. כל טריק והקלה שניתן היה לתת לראש הממשלה בלי לעורר את כל הפרקליטות נגדו, נעשו. אין ספק שזה מה שהוא יעשה גם הפעם. אם מישהו חושב שהוא ינצל את הסעיף ויגיש את ההמלצות של המשטרה נגד נתניהו - אם יהיו כאלה, אינו אלא הוזה.

עוד כחלון מדבר והמרצע יצא מהשק. כמה מחברי הסיעה ובראשם רחל עזריה טענו שהחוק תפור למידותיו של נתניהו ולכן צריך להתנגד לו. כחלון שסמך על כך שהחברים לא יוציאו את הדברים החוצה פתח את הפה ואמר את האמת. "נתניהו אמר לי שאם החוק הזה לא יעבור - אנחנו הולכים לבחירות", צעק כחלון בסיעה וכל החברים השתתקו. כמובן שהדברים הודלפו החוצה. למחר אישר יו"ר הסיעה ח"כ רועי פולקמן שנתניהו אכן הבהיר לכחלון שהחוק הזה מבחינתו הוא להיות או לחדול. נתניהו אף אמר שהחוק הוא המקבילה שלו למה שקרה בפרשת חוק 'ישראל היום' שבגללו הפיל את הממשלה הקודמת.

כחלון הרים ידיים והורה לנציגיו לסתום את האף ולהצביע בעד החוק. עם כל הכבוד לאג'נדה של שמירה על הדמוקרטיה והשוויון בפני החוק, השרידות הפוליטית היא מעל הכל. לטווח הקצר הוא מאבד מנדטים בסקרים אבל הוא מאמין שלטווח הארוך זה ישתלם לו. בעוד שנה הוא יוכל להרשות לעצמו למוטט את הקואליציה וללכת לבחירות. למה דווקא בעוד שנה ולא פחות, הסבר לכך שמענו השבוע בכינוס לשכת השמאים שנערך באילת. גילוי נאות: כותב השורות היה אורח הלשכה.

השמאים יודעים

יום לאחר שהורה לתמוך בחוק ההמלצות הגיע כחלון לכינוס הלשכה והרגיש שם כמו בבית. לפני מספר חודשים התחולל מהפך בראשות הלשכה. לאחר מאבק קשה הביס מקורבו, השמאי הבכיר חיים מסילתי, את היו"ר הקודם וכבש את הראשות. מעבר לניצחון הפרסונלי היה בזה גם שינוי מעמדי. עד עתה נשלטה הלשכה על ידי הזרם הצפונבוני של תל אביב. מסילתי ואנשיו - אחד מהם הוא השמאי החרדי יעקב בלוי - חוללו שם מהפך מעמדי של ממש.

מסילתי לא מסתיר את קרבתו לכחלון אך הנתונים שהוא מספק מבוססים על נתונים מקצועיים שנאספים בשטח יום יום ושעה שעה. שמאים הם עם זהיר במיוחד. כל מילה שלהם שווה מאות מיליוני שקלים לבנקים, שמעניקים משכנתאות ומתמחרים כל הזמן את רמות הסיכון. לשוק בכללותו ולכל דירה ודירה בנפרד.

הנתונים שמסילתי פורש בפנינו נאספו מתוך דיווחים וסקר פנימי שנערך בין מאות חברי הלשכה. האנשים האלה שנמצאים בשטח ומעריכים דירות ונכסים מדווחים ברציפות על קיפאון במכירת דירות וירידה קלה במחירים. תשעים ושניים אחוז מחברי הלשכה טוענים שיש האטה בנדל"ן ושישים וארבעה אחוז מהם תולים את הסיבה לכך בהחלטות הממשלה בנושא הנדל"ן.

"שוק הדירות נעצר", אומר מסילתי, "כי אנשים רואים ששיטת מחיר למשתכן עובדת ועשרות אלפים זוכים בדירות. הדירות אמנם ייבנו עוד מספר שנים אך ברגע שזוג צעיר חותם על חוזה במחיר למשתכן הוא יוצא משוק מחפשי הדירות. כשעשרות אלפים יוצאים, ברור שהשוק תקוע".
ומה באשר למשפרי הדיור? אנו שואלים. למסילתי התשובה ברורה: מרבית משפרי דיור מוכרים את הדירה שלהם לזוגות צעירים שמתספקים בדירה קטנה. ברגע שהזוגות הצעירים יוצאים מהשוק, גם משפרי הדיור נתקעים.

מדוע זה לא מתבטא עדיין בנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמלמדים שיש עדיין עלייה קלה במחירים? מסילתי: "הלמ"ס לא יודע לאמוד מחירי נדל"ן כי הם מבוססים על דיווחים של עורכי דין שהם לא מדויקים. עורך דין לא מבקר בדירה שהוא עורך לה את החוזה ולא יודע מה השטח המדויק שלה. אנחנו השמאים נמצאים בשטח ויודעים בדיוק כמה כל דירה שווה ואנחנו רואים האטה במכירות וגם ירידה קלה במחירים".

ומתי גם בלמ"ס יכירו בירידת המחירים וידווחו עליה? אנו שואלים, הרי בכל זאת הם לא לגמרי מנותקים מהשטח. "נכון". עונה מסילתי, "זה לוקח זמן וזה יגיע". הוא גם יודע לנקוב בתאריך המשוער. "תוך שמונה חודשים עד שנה, גם נתוני הלמ"ס יראו על ירידה במחירים".

מיותר היה לשאול אותו מה הקשר בין המועד הזה להחלטה של כחלון לא להפיל כרגע את הממשלה. מסילתי הוא לא אישיות פוליטית האמורה להתייחס לכך. אבל היוצא מן הדברים ברור היטב. כחלון לא ילך לבחירות ולא יפיל ממשלה עד הרגע שנתוני הלמ"ס ילמדו על ירידה במחירי הדיור. בלי זה אין לו עם מה ללכת לבחירות. זו הסיבה שהוא נכנע השבוע לנתניהו, אבל כמו שהספקנו להכיר אותו הוא יתקע בו את הסכין ברגע הראשון שיוכל. מהשיחה עם מסילתי והנתונים של השמאים אנו יודעים כמעט בדיוק מתי זה יקרה. בטווח של שמונה חודשים עד שנה. בתקופה זו נתניהו יסחט מכחלון כמעט כל מה שהוא רוצה. נחיה ונראה.

אולי יעניין אותך גם
פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות    
עיתונאי חצר של דרעי. לא ברור מה המניע שלו... (ל”ת)
עצוב 05:47 03/12/2017
1
 
אנשי ליצמן עשו הכול כדי להשאירו יחיד במאבק  
חוסר בהבנה 07:50 03/12/2017

המטרה פשוטה --הסרת רוע הגזרה וד"ל

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
2
 
כשליצמן סרב לגנות את הפלג. גזר על עצמו בידוד.  
אלי 08:44 03/12/2017

דגל התורה שמחה בהחלשותו.< שהוא שמח שהפלג מחלישים את כח המיקוח של דגל התורה.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
3